פסק-דין בתיק עש"א 39166-02-12

לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת תמי יטח לוי שניתנה בתיק הוצל"פ מספר 02-40610-10-2 ביום 30.1.12 (להלן:"ההחלטה" ו-"תיק ההוצל"פ").

ההחלטה עוסקת בבקשת המשיבה לסגירת תיק ההוצל"פ ולהקטנת סכום הוצאות שנפסקו בבית משפט השלום. המשיבה טענה בפני כב' הרשמת כי ההמחאה בגינה נפתח התיק הנ"ל כבר נכללה במסגרת תובענה אחרת שהוגשה לביצוע ע"ס 13,500 ש"ח בתיק אחר שמספרו 02-46403-10-8 ושבו שולם החוב במלואו ולכן גם הוא נסגר.

בנוסף טענה המשיבה באותו הליך כי בוצעה הגדלה כפולה של סכום הוצאות שנפסק בהליך ההתנגדות שהוגש בתיק ההוצל"פ והועבר לבית משפט השלום קרי הגדלה בסך 2000 ש"ח במקום 1000 ש"ח בלבד שנפסקו ע"י כב' הרשם זיתוני.

המערערת בתגובתה לתיק ההוצל"פ הסכימה כי קרן החוב אכן שולמה וסולקה בתיק האחר ברם טענה כי אין בכך כדי לפטור את המשיבה מתשלום ההוצאות הפסוקות בתיק ההוצל"פ נשוא ההחלטה והערעור.

כב' הרשמת קבעה בהחלטתה כי לאחר עיון בשני תיקי ההוצל"פ אכן בוצעה הגדלה כפולה של ההוצאות כאשר ההוצאות שנפסקו כנגד המשיבה עמדו על סך 1000 ש"ח בלבד כעולה מסדרת החלטות שניתנה ע"י כב' הרשם (הבכיר כיום) מר ניר זיתוני ומשכך הופחת סכום ההוצאות ל-1000 ש"ח בלבד (והוא כנראה שולם שכן תיק ההוצל"פ נסגר ובדיון לפני הציגה המשיבה קבלה על תשלום סך 1080 ש"ח).

לגבי רכיב זה של החלטת כב' הרשמת טוענת המערערת כי מדובר בטעות וכי כב' הרשמת לא הייתה יכולה להגיע למסקנה אליה הגיעה ללא שביקשה מכב' הרשם מר ניר זיתוני הבהרה להחלטותיו.

בנוסף החליטה כב' הרשמת שהיות שאין מחלוקת שאותו חוב נתבע בשני מסלולים (הגשת שיק לביצוע והגשת תביעה כספית הכוללת גם את סכום השיק) וגם אין מחלוקת שסכום השיק שולם בתביעה האחרת אזי אין מקום לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות בתיק השטרי שכן ההוצאות שולמו בתיק התביעה.

כב' הרשמת קובעת כי מהפן העקרוני ניתן לתבוע או לנסות לגבות את אותו חוב במסלולים מקבילים אבל אין פירוש הדבר שיש מקום להשית על החייב (קרי המשיבה) תשלום הוצאות גם בתיק "המקביל" (בעניינו-התיק השטרי נשוא החלטתה).

כב' הרשמת הוסיפה וקבעה כי מהחלטות כב' הרשם נ. זיתוני עולה כי המשיבה חויבה בהוצאות בסך 1,000 ש"ח בתיק התביעה ובהוצאות בסך 1000 ש"ח בתיק השטרי, היות ובתיק האחר בוצע חיוב בסך 1000 ש"ח ששולם, יש לחייב את התיק השטרי נשוא החלטתה ב-1000 גם כן ולאחר שסכום זה ישולם, ייסגר התיק.

דיון:

אשר לחיובי ההוצאות שנקבעו ע"י כב' הרשם נ. זיתוני, הדברים ברורים ולא תמיד יש צורך בהפניית שאלות הבהרה לבית המשפט, סעיף 12 לחוק ההוצל"פ איננו קובע חובת פניה לבית המשפט כל פעם שצד מנסה לטעון לפרשנות ההחלטה ומותיר את שיקול הדעת בעניין זה לרשמי ההוצל"פ.

כב' הרשם פסק ביום 3.3.11 הוצאות בסך 1000 בכל אחד מהתיקים ברם ההוצאות היו מותנות שכן באותו מעמד ההתנגדויות שהגישה המשיבה (ובעלה) התקבלו על תנאי (של ביצוע הפקדה) והחיוב בהוצאות עדיין לא היה תקף באותו רגע ,מה שנקבע בהחלטה הוא כי במידה ולא תבוצענה ההפקדות אזי רק אז, תדחנה ההתנגדויות ולחוב יתווספו ההוצאות בסך 1000 ש"ח הווה אומר אותם 1000 ש"ח יהפכו להוצאות רק עם דחיית ההתנגדות.

ביום 3.5.11, ללא שום דיון או הליך נוסף נדחו ההתנגדויות רק מהטעם שלא בוצעה ההפקדה ולכן יש לראות בהחלטה זו וההוצאות שנפסקו במסגרתה כחזרה על אותה החלטה מיום 3.3.11 קרי הצהרה עם החלטה אופרטיבית הקובעת שהתנאי שהיווה בסיס לחיוב בהוצאות שנפסקו התקיים ולא מדובר בהוצאות נוספות שלכך אין רמז בהחלטה.

הווה אומר שההחלטה מיום 3.5.11 היא בעצם הפעלה ומתן תוקף לתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 3.3.11 ולא החלטה חדשה המקימה חיובים חדשים. כדי ליצור חיוב חדש נדרש נימוק חדש וכזה אין, כדי ליצור חיוב נוסף היה צורך להתייחס גם לחיוב מיום 3.3.11 אך הדבר לא נעשה ובמאזן ההסתברות הנדרש והרבה מעבר לו, המסקנה היא שמדובר באותו חיוב קרי 1000 ש"ח בכל אחד מתיקי ההוצל"פ ולכן לא נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת.

אשר לחלק בהחלטת כב' הרשמת הנוגע להוצאות בגין פתיחת תיק ההוצל"פ מצאתי מקום להתערב וגם כאן מהסיבה שהחלטת כב' הרשמת איננה מנומקת מספיק כדי לשלול את הזכות להוצאות שנפסקו בתיק ההוצל"פ.

ברמת העיקרון, כב' הרשמת צודקת, אלא שלצורך יישום העיקרון על המקרה הקונקרטי היה צורך לקבוע שפעולת המערערת הייתה בחוסר תום והיה צריך לקשור בין שני תיקים של שני חייבים ולא להתייחס רק למשיבה וכפי שיפורט להלן.

בשל אופיין המיוחד של הבקשות לביצוע שטר (ולמעשה גם של הבקשות לביצוע תובענה על סכום קצוב) הרי שנכון הוא כי לבעל דין פתוחה באופן עקרוני הדרך להגיש מספר תביעות במספר מסלולים תוך "משחק" בין העילות האפשריות הקיימות.

על פניו גם אם הדבר אפשרי, הוא לא רצוי (ולטעמי יש להוקיעו), בבתי המשפט יש מספיק תיקים ואין צורך בתיקי כפל.

להבדיל מהזכות המוקנית להגיש תביעות דומות במסלולים נפרדים, אין זכות מוקנית לקבל הוצאות במקרה שכזה.